פוסטים

השבוע באסטרונומיה – הירח המלא

אילן שפירא

השבוע התבשרנו על ידי כל רשתות התקשורת על תופעה נדירה של סופרמון כחול.

אז קודם כל אציין כי זריחת הירח המלא היא אחד הדברים היפים שניתן לראות. הירח, בזריחתו נותן אשליה של גודל קיצוני, בעיקר בגלל קרבתו לקרקע והיחס לעצמים קרקעיים כגון הרים ועצים. כאשר הוא מטפס לגובה של מעל 30-40 מעלות הוא כביכול חוזר למימדיו האמיתיים.

מרחקו של הירח מכדור הארץ הוא לא קבוע ונע בין מעל 400,000 קילומטרים לכ 360,000 קילומטרים וזאת מכיוון שמסלולו אליפטי. הפעם, המסלול הביא את הירח לנקודה קרובה יחסית בזמן שהוא מלא, מה שתרם להייפ ולכותרות. מי שיעקוב אחר זריחת הירח יתקשה להבדיל בין “הסופרמון” לזריחת ירח מלא “רגילה” – שתי הזריחות מרהיבות ביופיין. מה גם שצבעו של הירח בזמן זה נוטה לאדום, לא כחול.

סופרמון או לא, הירח בזריחתו או בכל זמן אחר מהווה אובייקט אסטרונומי נהדר לתצפיות ומעקב אחריו יכול לשפוך אור על תנועתו ביחס לכדור הארץ והשמש.

כאשר צופים בירח, האזורים המעניינים ביותר לצפייה הם דווקא החלקים הקרובים לקו שמפריד בין האזור המואר לאזור המוצל וזאת מכיוון שחלק זה מואר בזווית שמאפשרת הבנה של עומק וגובה בזכות הצללים. כאשר הירח מלא, או כאשר צופים במרכז האזור המואר שלו הוא נראה שטוח בגלל שהאור מאיר איזור זה ממש מלמעלה וכך לא מטיל צללים לשום כיוון. מצד שני, כאשר הירח מואר ניתן לראות סביב מכתשים רבים מעין קרניים שיוצאות מהם. קרניים אלה נקראות קרני פגיעה והן נוצרות בזמן יצירת המכתש כאשר חומר רב נזרק הרחק מאזור הפגיעה ולפי אורכן ופיזורן ניתן להסיק הרבה על עוצמת הפגיעה וכיוונה.

התמונה הבאה צולמה באמצעות טלסקופ שובר אור בקוטר של 125ממ כאשר הירח היה עדיין נמוך מאוד בשמיים. כאשר הוא נמוך, אורו עובר דרך הרבה יותר אטמוספירה ועל כן מושפע מאוד מתנודותיה

בניגוד, תמונה שצולמה מספר חודשים קודם דרך אותו הציוד בדיוק רק שהפעם הירח היה גבוה מספיק בשמיים כך שהוא היה יציב הרבה יותר והתמונה חדה מעט יותר.

נחתום בנסיון די כושל לצלם את הירח ברזולוציה מעט גבוהה יותר דרך טלסקופ בקוטר של 200ממ. אז כן, יש מעט יותר פרטים אבל בסופו של דבר תנאי האטמוספירה הם שקובעים כמה מפורט ניתן לצלם. אחרי התמונה השלישית נטשתי את הרעיון לפנורמה מלאה וחיברתי אותן לפנורמה שמראה כמעט את כל החלק המערבי של הירח.

אז זה “רק הירח” אבל הוא מסקרן ונהדר לצפייה

בשבוע הבא – פוסט שיתעמק באזורים מסויימים בירח.

יש חמצן לכולם! – בוקר טוב חלל

בבדיקות שנערכו עולה שעשרת המטרים העליונים של *רגולית* (האבקה הדקה והסלעים שמכסים את פני הירח) הירח מכילים מספיק O₂ בשביל כל אדם בכדור הארץ למאה אלף השנים הבאות.
בחקר החלל, קיימת חשיבות של שימוש במשאבים במקום, אספקת מזון, מים, חומרי בניין ויסודות חיוניים אחרים תוך שימוש במשאבים מקומיים. ברגולית הירח יש כמויות שופעות של חמצן. *אבק הירח נוצר בזמן של מיליארדי שנים של התנגשויות מטאורים ושביטים*. תכולת החמצן ברגולית הירח היא בערך 45%, אבל החמצן קשור במינרלים מחומצנים – במיוחד סיליקה, אלומיניום, ברזל ומגנזיום.
עובדה זו חשובה מכיוון שההרכב האיזוטופי של המינרלים האלה כמעט זהה למינרלים שבכדור הארץ, דבר שהוביל לתאוריות שמערכת הארץ והירח נוצרה ביחד לפני מיליארדי שנים. בכדי להשתמש בחמצן הזה, צריך להוציא אותו מהרגולית משתמשים בהליך שנקרא אלקטרוליזה. החמצן יהיה התוצר העיקרי ואילו את המתכות ישימו בצד כתוצר לוואי שאולי יהיה שימושי – קרוב לוודאי לבניית מגורים. חברה ישראלית בשם הליוס כבר החלה פרויקט להפוך את החזון הזה למציאות. תהליך זה מצריך אנרגיה רבה שככל הנראה תתקיים בעזרת מנוע סולארי או מקור אנרגיה אחר שיהיה זמין על הירח ולכן יהיה אתגר בפני עצמו.

כתב: יעקב המאירי

מקורות:
https://www.hayadan.org.il/%D7%99%D7%A9-%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A7-%D7%97%D7%9E%D7%A6%D7%9F-%D7%91%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%97-%D7%9B%D7%93%D7%99-%D7%9C%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%99

אירוע הכרזה חגיגי על הניסויים הנבחרים במשימת רקיע- הישראלי השני בחלל

מופעי ירח

מופעי הירח עם החתול של אלה

אירועים

לא נמצא כלום

מצטערים, אך לא נמצא תוכן התואם לחיפושך