השמש שלנו – אוגוסט 17 2023

אילן שפירא

נתחיל עם זה שזה האוגוסט הכי מעונן שאני זוכר. כל כך מעונן עד שכדי לצלם את השמש צריך להתאמץ.

ביום חמישי, ה 17 לאוגוסט השמש הציצה מבעד לכסות העננים וניסיתי את מזלי בצילום זריז באמצעות הטלסקופ הקטן. למה דווקא קטן? השמש היא אובייקט שמאוד מושפע מתנאי ראות. גם תנועות בשכבות שונות באטמוספירה, גם חום שעולה מהקרקע וכמובן עננים דקים שעושים שמות בתמונות. ככל שהטלסקופ קטן יותר, הוא רגיש פחות לראות גרועה ועל כן בחרתי בו.

ברגע שהשמש נכנסה לשדה הראיה והפוקוס הסתדר ראיתי שיש פעילות ממש עוצמתית בחלק המערבי שלה (מערב – ימין, הפוך ממה שאנו רגילים אליו). התפרצות מאוד גדולה שכנראה גרמה ל CME.

CME אלה ראשי תיבות של Coronal Mass Ejection. אלה הן התפרצויות חזקות מספיק שזורקות חומר לחלל בעוצמה מספיק חזקה עד כדי כך שהוא לא חוזר יותר אל השמש. כמה עוצמתית? מהירות הבריחה מהשמש היא 615 קילומטרים בשניה, זה מהיר יותר מההתפרצות הקודמת שצילמתי, שם מהירות ההתפרצות הייתה “רק” 550 קילומטרים בשניה.

עכשיו נשאלת השאלה מה אורכה של ההתפרצות הזו. קודם כל ממספר תמונת פחות מוצלחות ראיתי שההתפרצות הזו הגיע אל מעבר לשדה הראיה של התמונה. כאן נתמקד במה שניתן לראות בלבד.

על מנת לחשב את האורך, בודקים תחילה את קוטר השמש בפיקסלים. במקרה הזה קיבלתי 1542 פיקסלים. בהמשך, נחלק את קוטר השמש במספר הפיקסלים על מנת לקבל את מספר הקילומטרים שיש בכל פיקסל: 1,390,000 חלקי 1542 וקיבלנו שכל פיקסל מייצג 901 קילומטרים. ההתפרצות עצמה היא באורך של 280 פיקסלים ובהכפלה ב 901 נקבל את המספר היפה של 250,000 קילומטרים! כן, רבע מיליון קילומטרים (מקצה השמש)

בשביל התרגיל הוספתי את כדור הארץ. לפי נתוני התמונה, כדור הארץ מכסה שטח של 13 פיקסלים בלבד :)

זה סיכום הפעילות האסטרונומית במצפה לשבוע המעונן הזה. מחזיק אצבעות לימים (ולילות) בהירים יותר

השמש שלנו – פעילות משוגעת ב 7 לאוגוסט

מאת אילן שפירא

כמעט ואין שבוע שבו אני מפספס תצפית או צילום של השמש.

השבוע, ביום שני צילמתי דרך שני טלסקופים –

  • לונט 40ממ לשדה רחב
  • שובר אור גדול בקוטר של 125ממ שעליו מותקנים שני פילטרים של h-alpha ובנוסף פילטר דוחה אנרגיה קדמי.

לפני שנתקדם לתמונות ולסרטון הפעילות של השמש, מה זה בכלל h-alpha?

רבים מהטלסקופים ההתחלתיים מגיעים עם פילטר שמש. זהו פילטר שנקרא פילטר אור לבן והוא משמש לצפייה בשכבת הפוטוספירה של השמש – פני השטח שלה. שכבה זו נקראית פוטוספירה מכיוון שהיא זו שמספקת את האור שמגיע אלינו. ניתן לרכוש פילטר כזה בנפרד אפילו בגליל של מטר רבוע וניתן להשתמש בו בכל טלסקופ. עם פילטר זה ניתן לראות כתמי שמש ומאפיינים נוספים על הפוטוספירה כגון גרנולציה (מעין בועות “קטנות”) של פלזמה.

פילטרים של h-alpha מעבירים את אורה של שכבת הכרומוספירה (כרומו – צבע). זו שכבת האטמוספירה התחתונה של השמש ובה ניתן לראות התפרצויות, כתמי שמש ועוד מאפיינים שלהם אקדיש פוסט נפרד. שכבה זו של השמש חיוורת משמעותית. כמה חיוורת? רק בזמן ליקוי חמה מלא גילו אותה בזמן שהירח הסתיר את כל האור המגיע מהפוטוספירה. פילטרים אלה מתוכמים יותר ומאפשרים מעבר של אורך גל מאוד מסויים – h-alpha 656.3 ננומטר. אור זה נפלט מאטומים של מימן מיונן בכרומוספירה.

נתחיל עם תמונה של דיסקת השמש המלאה:

ניתן לראות שהשמש פעילה אבל ללא יותר מדי כתמי שמש גדולים. ניתן כן לראות שכמעט בכל הכיוונים ישנן התפרצויות. התמונות נערכו בצורות שונות – אפשר להגיד שהשמאלית היא המקורית, או יותר נכון ללא צבע מלאכותי (המצלמה היא מונוכרומטית). האמצעית היא תמונת נגטיב ונועדה להבליט יותר פרטים על פני השטח. הימנית היא החביבה עלי – תמונה לא בנגטיב אבל בתוספת צבע מלאכותי.

אחרי כל הפעילות שראיתי שם, במיוחד בקצה השמאלי התחתון (האוריינטציה לא נכונה – המצלמה היתה מסובבת) עברתי למכשיר הגדול יותר ושם חיכו לי כמה הפתעות.

נתחיל בהתפרצות שנראית בצד ימין בתמונה המלאה. כאן התמונה מאוד מאוד רועשת אבל מראה את ההתפרצות בצורה לא רעה בכלל. התמונה סובבה כדי שההתפרצות תפנה כלפי מעלה. אין ספק שטלסקופ גדול יותר מספק כושר הפרדה רב יותר

והמנה העיקרית. בסוף, עברתי לאחד מהאזורים הפעילים שעל הקצה המערבי והתחלתי לצלם 180 סרטונים על מנת להפיק אנימציה של פעילות. אחרי שראיתי כמה פעילה השמש באזור הזה, הארכתי את הצילום ל 266 תמונות. סה”כ שעה וחצי של פעילות מתועדת.

עכשיו חשוב להבין, תמונה של השמש לא מופקת מצילום סטילס אחד. מדובר בסרטונים של מאות ולרוב אלפים של פריימים שמתוכם בוחרים את הטובים ביותר ומערימים אחד על השני – תהליך לא קצר. והתוצאה? כזו פעילות עוד לא יצא לי לצלם.

בסרטון התפרצות גבוהה וסופר מהירה. כמה גבוהה? בהערכה ראשונית שיערתי שהגובה הוא 150,000 קילומטרים. במדידה קצת מדוייקת יותר הגעתי ל 177,000 קילומטרים ואני בטוח שלא הצלחתי לצלם את כולה. אז הגובה הוא משוגע. כמה מהר קרה כל האירוע? התחיל בשעה 10:55:12 והגיע לשיא הגובה בשעה 11:00:52. מהירות של 553 קילומטרים בשניה!

ואי אפשר בלי השוואה לכדור הארץ:

השבוע באסטרונומיה – הירח המלא

אילן שפירא

השבוע התבשרנו על ידי כל רשתות התקשורת על תופעה נדירה של סופרמון כחול.

אז קודם כל אציין כי זריחת הירח המלא היא אחד הדברים היפים שניתן לראות. הירח, בזריחתו נותן אשליה של גודל קיצוני, בעיקר בגלל קרבתו לקרקע והיחס לעצמים קרקעיים כגון הרים ועצים. כאשר הוא מטפס לגובה של מעל 30-40 מעלות הוא כביכול חוזר למימדיו האמיתיים.

מרחקו של הירח מכדור הארץ הוא לא קבוע ונע בין מעל 400,000 קילומטרים לכ 360,000 קילומטרים וזאת מכיוון שמסלולו אליפטי. הפעם, המסלול הביא את הירח לנקודה קרובה יחסית בזמן שהוא מלא, מה שתרם להייפ ולכותרות. מי שיעקוב אחר זריחת הירח יתקשה להבדיל בין “הסופרמון” לזריחת ירח מלא “רגילה” – שתי הזריחות מרהיבות ביופיין. מה גם שצבעו של הירח בזמן זה נוטה לאדום, לא כחול.

סופרמון או לא, הירח בזריחתו או בכל זמן אחר מהווה אובייקט אסטרונומי נהדר לתצפיות ומעקב אחריו יכול לשפוך אור על תנועתו ביחס לכדור הארץ והשמש.

כאשר צופים בירח, האזורים המעניינים ביותר לצפייה הם דווקא החלקים הקרובים לקו שמפריד בין האזור המואר לאזור המוצל וזאת מכיוון שחלק זה מואר בזווית שמאפשרת הבנה של עומק וגובה בזכות הצללים. כאשר הירח מלא, או כאשר צופים במרכז האזור המואר שלו הוא נראה שטוח בגלל שהאור מאיר איזור זה ממש מלמעלה וכך לא מטיל צללים לשום כיוון. מצד שני, כאשר הירח מואר ניתן לראות סביב מכתשים רבים מעין קרניים שיוצאות מהם. קרניים אלה נקראות קרני פגיעה והן נוצרות בזמן יצירת המכתש כאשר חומר רב נזרק הרחק מאזור הפגיעה ולפי אורכן ופיזורן ניתן להסיק הרבה על עוצמת הפגיעה וכיוונה.

התמונה הבאה צולמה באמצעות טלסקופ שובר אור בקוטר של 125ממ כאשר הירח היה עדיין נמוך מאוד בשמיים. כאשר הוא נמוך, אורו עובר דרך הרבה יותר אטמוספירה ועל כן מושפע מאוד מתנודותיה

בניגוד, תמונה שצולמה מספר חודשים קודם דרך אותו הציוד בדיוק רק שהפעם הירח היה גבוה מספיק בשמיים כך שהוא היה יציב הרבה יותר והתמונה חדה מעט יותר.

נחתום בנסיון די כושל לצלם את הירח ברזולוציה מעט גבוהה יותר דרך טלסקופ בקוטר של 200ממ. אז כן, יש מעט יותר פרטים אבל בסופו של דבר תנאי האטמוספירה הם שקובעים כמה מפורט ניתן לצלם. אחרי התמונה השלישית נטשתי את הרעיון לפנורמה מלאה וחיברתי אותן לפנורמה שמראה כמעט את כל החלק המערבי של הירח.

אז זה “רק הירח” אבל הוא מסקרן ונהדר לצפייה

בשבוע הבא – פוסט שיתעמק באזורים מסויימים בירח.