סיכום השבוע האחרון של השנה העברית

אילן שפירא

השנה העברית הסתיימה לה והפעם פוסט סיכום חגיגי שמסכם את השבועיים האחרונים של השנה וסוף סוף גם גיחה לנגב למקום חשוך לטובת תצפית וצילום.

גלקסיית אנדרומדה היא האובייקט הרחוק ביותר שניתן לראות בעין בלתי מזויינת ממקום חשוך מספיק. המרחק – 2.5 מיליון שנות אור. אובייקט שגם בצילום וגם בצפייה מספק מראות נהדרים של הגלקסיה הגדולה והקרובה ביותר לשביל החלב. אנדרומדה ושביל החלב הן שתי הגלקסיות הגדולות ביותר בקבוצה המקומית. הן עצומות ומתמחות בקניבליזציה של גלקסיות קטנות שנמצאות בסביבה. מעבר לכך, אנדרומדה שועטת לכיוון שביל החלב במהירות של 300 קילומטרים בשניה עד למיזוג שצפוי בעוד כ 4 מיליארד שנים.

קרבתה של אנדרומדה אלינו מאפשרת צפייה וצילום לפרטי פרטים ומטיבי הלכת אף מצליחים לזהות צבירים כדוריים באנדרומדה.

אבל צילום של גלקסיות מחייב מיקום חשוך. בניגוד לערפיליות הפולטות אור באורכי גל מסויימים שניתן לצלם דרך פילטרים מאוד צרים, גלקסיות פולטות בעיקר אור נראה ועל כן שימוש בפילטרים כאלה לא ממש מספק תוצאה טובה.

לפני הירידה לנגב, השתעשעתי בצילום של אנדרומדה באור נראה דרך פילטרים RGB (Red, Green & Blue).

התמונה רועשת, חיוורת וטובעת בבהירות השמיים שנגרמים מזיהום האור אבל הגלקסיה שם ולא רק היא.

השיטה לצילום גלקסיה בצבע גם דרך מצלמה מונוכרומטית היא פשוטה – לצלם דרך פילטרים שמעבירים את צבעי הבסיס RGB ולחבר אותם בעריכה לתמונה צבעונית. כמו שרואים יש צבע בתמונה, קצת חיוור אבל קיים. על מנת להבליט את הפרטים אף יותר, מצלמים דרך פילטר שנקרא Luminance שמעביר את כל ספקטרום האור הנראה. כך מקבלים תמונה שמכילה את המידע מכל הערוצים ואותה משלבים בתמונת הצבע כדי להוסיף את האור והמידע של כל הספקטרום.

כאן ניתן לראות זמן חשיפה מצטבר של חצי שעה מהמדבר. סה”כ 30 פריימים של דקה דרך פילטר luminance שלקחתי בזמן שהמתנתי שהגלקסיה תעלה לגובה שבו כבר יהיה ניתן לצלם כראוי.

ניתן מייד לראות את ההבדלים – השמיים חשוכים יותר, הכוכבים רבים יותר והגלקסיה מפורטת הרבה יותר. התמונה אמנם מעט מסובבת לעומת הקודמת אבל את זה כבר סידרתי לפני שהתחלתי לצלם כמו שצריך.

רק כדי להבין את תרומת פריים הלומיננס, שילבתי אותו עם תמונת “הצבע” שצילמתי מהבית וזו התוצאה:

השינוי בהחלט משמעותי ביותר. זו לא התמונה הסופית, בשום צורה לא. רועשת וחסרת צבע בדיוק בגלל תנאי הצילום של הפריימים מהבית. לשמחתי במדבר צילמתי גם את הערוצים האחרים חוץ מאשר הערוץ הכחול שיחכה לפעם הבאה במדבר. כאשר אסיים נקבל תמונה מאוד מפורטת ונקיה של האובייקט הנהדר הזה. הפרוייקט לא נגמר כאן. אנדרומדה מלאה בערפיליות – כיסי מימן שבהם נוצרים כוכבים חדשים. על מנת לצלם אותם אשתמש בפילטר צר שמעביר רק את אורך הגל שנפלט מאטומי מימן. זה צילום שניתן לבצע גם מהבית ויהיה מוכן לקראת הירידה הבאה לדרום.

מעבר לצילומים, המדבר סיפק לנו שמיים צלולים בצורה לא אופיינית לתקופת סוף הקיץ וצריך להגיד תודה לסופה שעברה בארץ יום לפני ושטפה את רוב האובך מהשמיים. זו הייתה תצפית מאוד מצומצמת והיינו חמישה אנשים סה”כ.

חודש ספטמבר הוא חודש שאני מאוד אוהב. בתחילת הלילה ניתן לראות את שביל החלב מפאר את השמיים מדרום לצפון ובו ניתן לצפות במגוון עצום של ערפיליות וצבירים. החל מהלגונה, הנשר, M4 ואזור הברבור העשיר שכולל את ערפילית צפון אמריקה, השקנאי והצעיף.

בתחילת הערב עוד הספקתי לגנוב שתי תמונות של אזורים שאני מאוד אוהב בשמיים – אחד זה ענן הכוכבים בקבוצת קשת, אזור שכבר פרסמתי אבל הפעם, ממקום חשוך ניתן היה לראות ולצלם הרבה יותר בזמן קצר יותר.

כמות הכוכבים, הצבירים והערפיליות פשוט משאירה אותי פעור פה בכל פעם מחדש.

התמונה האחרונה שגנבתי היא של אזור מאוד עשיר של גלקסיות בקבוצת הכוכבים פגסוס שבמרכזו הגלקסיה NGC7331. גלקסיה זו נחשבת לתאומה של שביל החלב מבחינת המבנה, הגודל וההרכב. מסביב לגלקסיה ניתן לזהות לא מעט גלקסיות קטנות (חיוורות ורחוקות) יותר שאת רובן ניתן לראות דרך טלסקופ. בנוסף, שימו לב שמצד ימין למעלה, חצי דרך לכיוון הפינה ישנו צביר גלקסיות חמוד. זהו צביר מאוד מפורסם שנקרא Stephan’s Quintet. חמש גלקסיות שארבע מתוכן מקיימות אינטראקציה כבידתית והגדולה מהחמש רק נמצאת באותו כיוון אך קרובה הרבה יותר ולא חלק מהצביר עצמו. מעבר לצביר זה אתם מוזמנים לספור כמה גלקסיות אתם מזהים בתמונה.

קצת תמונות מהתצפית עצמה

כאשר הלילה התקדם, אנדרומדה עלתה גבוה בשמיים ובה צפינו בגרעין הבוהק, בשבילי אבק ובשתי גלקסיות הלוויין – M32 הקטנה יותר ו M110 הגדולה מעט יותר.

בשעות הקטנות של הלילה שמי החורף החלו להחליף את שמי הקיץ והסנונית הראשונה הוא צביר הפליאדות – צביר המכיל כ 4000 כוכבים כאשר בעלי ראייה טובה יכולים לראות שישה או אפילו שבעה מהם בעין בלתי מזויינת.

בסוף עלתה ובאה הערפילית המרהיבה M42, הערפילית הגדולה באוריון. זו ערפילית שמשמשת כבית יולדות לכוכבים חדשים והיא הבהירה והמרשימה ביותר בחצי הכדור הדרומי. על מנת לאמוד את איכות השמיים אני תמיד מביט למרכז הערפילית שם נמצא צביר הטרפזיום, ארבעה כוכבים המסודרים בצורת טרפז. אם ניתן לראות את כוכבי הטרפזיום בצורה טובה זה סימן לשמיים נהדרים לצפייה. לא רק שהטרפזיום נראה נהדר, היה ניתן לראות בו מעבר לארבעת הכוכבים הבהירים והידועים כוכבים נוספים.

הטבע שלנו מלא בפלאים ומעבר לגלקסיות ערפיליות וכוכבים חיכתה לי הפתעה קטנה בדרך דרומה. עצרתי על שפת מכתש רמון כהרגלי ושם, ממש על הקצה טיילה לה משפחת יעלים. התיישבתי על קצה המצוק וחיכיתי בסבלנות. תוגמלתי ביעל סקרן שהתקרב כמעט למרחק נגיעה ואפילו חייך למצלמה

סיכום שבוע אסטרונומי, הצעיף, הירח, כוכבי הלכת ועוד

כתב אילן שפירא.

השבוע האחרון של אוגוסט היה די פעיל. למרות העננים שממשיכים להטריד את השמים, הייתה הצלחה מסויימת במציאת חורים לתצפית ואפילו קצת מעבר.

מעבר לצילום עם הציוד החדש, ניצלתי את המצפה על מנת לצלם מעט את הירח וכוכבי הלכת הגדולים צדק ושבתאי. לא ממש צילומים שיתאימו למוזיאון אבל עדיין מספקים מספיק פרטים.

השבוע אתחיל עם הפרוייקט של ערפילית הצעיף שאני עובד עליו. למה פרוייקט? צילום אסטרונומי הוא דבר שגוזל זמן. האובייקטים חיוורים מאוד ודרושות חשיפות ארוכות ורבות על מנת לקבל פרטים מאובייקטים אלה. התכנון לערפילית הצעיף (החלק המערבי) הוא צילום כולל של 30 שעות נטו. כלומר 30 שעות אחרי שמנפים פריימים לא תקינים ויש גם כאלה.

התחלתי את המסע עם פילטר מימן מתוך אמונה (שגויה) שאור הירח פחות משפיע עליו. משפיע אבל לצורך שלי זה הספיק לגמרי. לאחר מעט יותר משש שעות של חשיפה שילבתי את כל הפריימים לתמונה שמראה את גז המימן שבה:

התמונה מפורטת מאוד אבל עדיין לא מושלמת (וערוכה רק חלקית). אני מקווה להשלים את המימן בימים הקרובים. כאשר הירח יפסיק להפריע אתחיל לצלם בחמצן וגופרית להשלמת המידע בפס צר. מכיוון שהציוד מאוד קל, התכנון הוא לקחת אותו למדבר על מנת לצלם דרך פילטרים LRGB. פילטרים אלה יספקו מידע בצברים אדום ירוק כחול וה L מעביר את שלושת הצבעים. תמונות אלה יספקו מידע נוסף ובעיקר את הצבע האמיתי של הכוכבים עצמם ויספקו המון מרחב בעריכה.

מאחר והמצפה פנוי מצילום עצמים עמוקים, חזרתי מעט לירח.

התמונה הפעם קצת פחות שיגרתית. במקום להתמקד במכתשים התמקדתי בקצה הירח. בעבר, לפני גלילאו האמונה הרווחת הייתה שהירח הוא עיגול מושלם. הטלסקופ שבו השתמש גלילאו גילה את האמת – הירח הוא ממש עולם בפני עצמו עם הרים, עמקים וכמובן מכתשים. בתמונה ניתן לראות שקצה הירח ממש לא מהווה עיגול מושלם. ההרים הנישאים מעל אופק הירח זו תמונה שמזמן רציתי לצלם ופשוט נתקלתי בהם במקרה. זה מראה מיוחד ומעניין שמשרה סוג של שקט

אם כבר השתמשתי בטלסקופ הקטדיופטרי לירח, כיוונתי אותו לענקי הגזים צדק ושבתאי. האטמוספרה הרועדת לא ממש עזרה ולא החלפתי למצלמה צבעונית אבל ניתן בשבתאי לראות את מרווח קאסיני בין הטבעות ורצועות עננים וצדק נתן הופעה עם ארבעת ירחיו הגדולים. משמאל לימין אירופה, קליסטו, גנימיד ואיו

בליל שישי השמיים היו כל כך מעוננים לקראת 23:00 ועברתי ל EAA – סטאקינג אוטומטי של התמונות כדי לראות אובייקטים בפירוט גבוה יחסית. האובייקט היחיד שהצלחתי לתפוס בין העננים הוא הצביר הכדורי הגדול M15 שבקבוצת הכוכבים פגסוס.

ומבט קרוב יותר לצביר

גם שמש הייתה בתפריט אבל אותה נשמור לשבוע הבא

השמש שלנו – אוגוסט 17 2023

אילן שפירא

נתחיל עם זה שזה האוגוסט הכי מעונן שאני זוכר. כל כך מעונן עד שכדי לצלם את השמש צריך להתאמץ.

ביום חמישי, ה 17 לאוגוסט השמש הציצה מבעד לכסות העננים וניסיתי את מזלי בצילום זריז באמצעות הטלסקופ הקטן. למה דווקא קטן? השמש היא אובייקט שמאוד מושפע מתנאי ראות. גם תנועות בשכבות שונות באטמוספירה, גם חום שעולה מהקרקע וכמובן עננים דקים שעושים שמות בתמונות. ככל שהטלסקופ קטן יותר, הוא רגיש פחות לראות גרועה ועל כן בחרתי בו.

ברגע שהשמש נכנסה לשדה הראיה והפוקוס הסתדר ראיתי שיש פעילות ממש עוצמתית בחלק המערבי שלה (מערב – ימין, הפוך ממה שאנו רגילים אליו). התפרצות מאוד גדולה שכנראה גרמה ל CME.

CME אלה ראשי תיבות של Coronal Mass Ejection. אלה הן התפרצויות חזקות מספיק שזורקות חומר לחלל בעוצמה מספיק חזקה עד כדי כך שהוא לא חוזר יותר אל השמש. כמה עוצמתית? מהירות הבריחה מהשמש היא 615 קילומטרים בשניה, זה מהיר יותר מההתפרצות הקודמת שצילמתי, שם מהירות ההתפרצות הייתה “רק” 550 קילומטרים בשניה.

עכשיו נשאלת השאלה מה אורכה של ההתפרצות הזו. קודם כל ממספר תמונת פחות מוצלחות ראיתי שההתפרצות הזו הגיע אל מעבר לשדה הראיה של התמונה. כאן נתמקד במה שניתן לראות בלבד.

על מנת לחשב את האורך, בודקים תחילה את קוטר השמש בפיקסלים. במקרה הזה קיבלתי 1542 פיקסלים. בהמשך, נחלק את קוטר השמש במספר הפיקסלים על מנת לקבל את מספר הקילומטרים שיש בכל פיקסל: 1,390,000 חלקי 1542 וקיבלנו שכל פיקסל מייצג 901 קילומטרים. ההתפרצות עצמה היא באורך של 280 פיקסלים ובהכפלה ב 901 נקבל את המספר היפה של 250,000 קילומטרים! כן, רבע מיליון קילומטרים (מקצה השמש)

בשביל התרגיל הוספתי את כדור הארץ. לפי נתוני התמונה, כדור הארץ מכסה שטח של 13 פיקסלים בלבד :)

זה סיכום הפעילות האסטרונומית במצפה לשבוע המעונן הזה. מחזיק אצבעות לימים (ולילות) בהירים יותר

השמש שלנו – פעילות משוגעת ב 7 לאוגוסט

מאת אילן שפירא

כמעט ואין שבוע שבו אני מפספס תצפית או צילום של השמש.

השבוע, ביום שני צילמתי דרך שני טלסקופים –

  • לונט 40ממ לשדה רחב
  • שובר אור גדול בקוטר של 125ממ שעליו מותקנים שני פילטרים של h-alpha ובנוסף פילטר דוחה אנרגיה קדמי.

לפני שנתקדם לתמונות ולסרטון הפעילות של השמש, מה זה בכלל h-alpha?

רבים מהטלסקופים ההתחלתיים מגיעים עם פילטר שמש. זהו פילטר שנקרא פילטר אור לבן והוא משמש לצפייה בשכבת הפוטוספירה של השמש – פני השטח שלה. שכבה זו נקראית פוטוספירה מכיוון שהיא זו שמספקת את האור שמגיע אלינו. ניתן לרכוש פילטר כזה בנפרד אפילו בגליל של מטר רבוע וניתן להשתמש בו בכל טלסקופ. עם פילטר זה ניתן לראות כתמי שמש ומאפיינים נוספים על הפוטוספירה כגון גרנולציה (מעין בועות “קטנות”) של פלזמה.

פילטרים של h-alpha מעבירים את אורה של שכבת הכרומוספירה (כרומו – צבע). זו שכבת האטמוספירה התחתונה של השמש ובה ניתן לראות התפרצויות, כתמי שמש ועוד מאפיינים שלהם אקדיש פוסט נפרד. שכבה זו של השמש חיוורת משמעותית. כמה חיוורת? רק בזמן ליקוי חמה מלא גילו אותה בזמן שהירח הסתיר את כל האור המגיע מהפוטוספירה. פילטרים אלה מתוכמים יותר ומאפשרים מעבר של אורך גל מאוד מסויים – h-alpha 656.3 ננומטר. אור זה נפלט מאטומים של מימן מיונן בכרומוספירה.

נתחיל עם תמונה של דיסקת השמש המלאה:

ניתן לראות שהשמש פעילה אבל ללא יותר מדי כתמי שמש גדולים. ניתן כן לראות שכמעט בכל הכיוונים ישנן התפרצויות. התמונות נערכו בצורות שונות – אפשר להגיד שהשמאלית היא המקורית, או יותר נכון ללא צבע מלאכותי (המצלמה היא מונוכרומטית). האמצעית היא תמונת נגטיב ונועדה להבליט יותר פרטים על פני השטח. הימנית היא החביבה עלי – תמונה לא בנגטיב אבל בתוספת צבע מלאכותי.

אחרי כל הפעילות שראיתי שם, במיוחד בקצה השמאלי התחתון (האוריינטציה לא נכונה – המצלמה היתה מסובבת) עברתי למכשיר הגדול יותר ושם חיכו לי כמה הפתעות.

נתחיל בהתפרצות שנראית בצד ימין בתמונה המלאה. כאן התמונה מאוד מאוד רועשת אבל מראה את ההתפרצות בצורה לא רעה בכלל. התמונה סובבה כדי שההתפרצות תפנה כלפי מעלה. אין ספק שטלסקופ גדול יותר מספק כושר הפרדה רב יותר

והמנה העיקרית. בסוף, עברתי לאחד מהאזורים הפעילים שעל הקצה המערבי והתחלתי לצלם 180 סרטונים על מנת להפיק אנימציה של פעילות. אחרי שראיתי כמה פעילה השמש באזור הזה, הארכתי את הצילום ל 266 תמונות. סה”כ שעה וחצי של פעילות מתועדת.

עכשיו חשוב להבין, תמונה של השמש לא מופקת מצילום סטילס אחד. מדובר בסרטונים של מאות ולרוב אלפים של פריימים שמתוכם בוחרים את הטובים ביותר ומערימים אחד על השני – תהליך לא קצר. והתוצאה? כזו פעילות עוד לא יצא לי לצלם.

בסרטון התפרצות גבוהה וסופר מהירה. כמה גבוהה? בהערכה ראשונית שיערתי שהגובה הוא 150,000 קילומטרים. במדידה קצת מדוייקת יותר הגעתי ל 177,000 קילומטרים ואני בטוח שלא הצלחתי לצלם את כולה. אז הגובה הוא משוגע. כמה מהר קרה כל האירוע? התחיל בשעה 10:55:12 והגיע לשיא הגובה בשעה 11:00:52. מהירות של 553 קילומטרים בשניה!

ואי אפשר בלי השוואה לכדור הארץ:

השבוע באסטרונומיה – הירח המלא

אילן שפירא

השבוע התבשרנו על ידי כל רשתות התקשורת על תופעה נדירה של סופרמון כחול.

אז קודם כל אציין כי זריחת הירח המלא היא אחד הדברים היפים שניתן לראות. הירח, בזריחתו נותן אשליה של גודל קיצוני, בעיקר בגלל קרבתו לקרקע והיחס לעצמים קרקעיים כגון הרים ועצים. כאשר הוא מטפס לגובה של מעל 30-40 מעלות הוא כביכול חוזר למימדיו האמיתיים.

מרחקו של הירח מכדור הארץ הוא לא קבוע ונע בין מעל 400,000 קילומטרים לכ 360,000 קילומטרים וזאת מכיוון שמסלולו אליפטי. הפעם, המסלול הביא את הירח לנקודה קרובה יחסית בזמן שהוא מלא, מה שתרם להייפ ולכותרות. מי שיעקוב אחר זריחת הירח יתקשה להבדיל בין “הסופרמון” לזריחת ירח מלא “רגילה” – שתי הזריחות מרהיבות ביופיין. מה גם שצבעו של הירח בזמן זה נוטה לאדום, לא כחול.

סופרמון או לא, הירח בזריחתו או בכל זמן אחר מהווה אובייקט אסטרונומי נהדר לתצפיות ומעקב אחריו יכול לשפוך אור על תנועתו ביחס לכדור הארץ והשמש.

כאשר צופים בירח, האזורים המעניינים ביותר לצפייה הם דווקא החלקים הקרובים לקו שמפריד בין האזור המואר לאזור המוצל וזאת מכיוון שחלק זה מואר בזווית שמאפשרת הבנה של עומק וגובה בזכות הצללים. כאשר הירח מלא, או כאשר צופים במרכז האזור המואר שלו הוא נראה שטוח בגלל שהאור מאיר איזור זה ממש מלמעלה וכך לא מטיל צללים לשום כיוון. מצד שני, כאשר הירח מואר ניתן לראות סביב מכתשים רבים מעין קרניים שיוצאות מהם. קרניים אלה נקראות קרני פגיעה והן נוצרות בזמן יצירת המכתש כאשר חומר רב נזרק הרחק מאזור הפגיעה ולפי אורכן ופיזורן ניתן להסיק הרבה על עוצמת הפגיעה וכיוונה.

התמונה הבאה צולמה באמצעות טלסקופ שובר אור בקוטר של 125ממ כאשר הירח היה עדיין נמוך מאוד בשמיים. כאשר הוא נמוך, אורו עובר דרך הרבה יותר אטמוספירה ועל כן מושפע מאוד מתנודותיה

בניגוד, תמונה שצולמה מספר חודשים קודם דרך אותו הציוד בדיוק רק שהפעם הירח היה גבוה מספיק בשמיים כך שהוא היה יציב הרבה יותר והתמונה חדה מעט יותר.

נחתום בנסיון די כושל לצלם את הירח ברזולוציה מעט גבוהה יותר דרך טלסקופ בקוטר של 200ממ. אז כן, יש מעט יותר פרטים אבל בסופו של דבר תנאי האטמוספירה הם שקובעים כמה מפורט ניתן לצלם. אחרי התמונה השלישית נטשתי את הרעיון לפנורמה מלאה וחיברתי אותן לפנורמה שמראה כמעט את כל החלק המערבי של הירח.

אז זה “רק הירח” אבל הוא מסקרן ונהדר לצפייה

בשבוע הבא – פוסט שיתעמק באזורים מסויימים בירח.

קטלוג מסייה בתמונות

הקיץ הוא תקופה נהדרת לתצפיות אסטרונומיות וזה זמן טוב להכיר את קטלוג מסייה.

קטלוג מסייה הוא קטלוג שיצר האסטרונום הצרפתי שארל מסייה ופורסם בשנת 1774

הקטלוג פורסם בשנת 1774 ומכיל רשימה של 110 אובייקטים בהירים שבכולם ניתן לצפות מחצי הכדור הצפוני. האובייקטים בקטלוג ממוספרים מ 1 – 110 ומקבלים את האות M כתחילית. M1 לדוגמא היא ערפילית הסרטן.

אסטרונומים חובבים לרוב יתחילו בקטלוג זה וישאפו להשלים צפייה בכל האובייקטים שבו לפני שיפנו לאתגר משמעותי אחר.

בחודש מרץ כל האוביקטים בקטלוג זמינים לצפייה באותו הלילה ולאסטרונומים חובבים יש אתגר הנקרא מרתון מסייה. באתגר זה המשתתפים מנסים לצפות בכל הקטלוג באותו הלילה. זה לא פשוט וגם לא תמיד אפשרי ממגוון סיבות, העיקריות שבהן הן זיהום האור ובעיקר עייפות הצופה.

כל שבוע אציג אובייקט מסייה שזמין לצפייה,מיקומו בשמיים וטיפים לצפייה.


נתחיל באחת הערפיליות המוכרות ביותר: ערפילית הנשר או לפי קטלוג מסייה – M16

מרחק: כ 5700 שנות אור

גודל נראה: 35 על 28 דקות קשת

קוטר: כ 58 שנות אור.

בהירות: 6.4

התגלתה בשנת 1746

אז היכן ניתן למצוא את ערפילית הנשר?

בחודשי הקיץ כאשר שביל החלב זורח, ניתן למצוא את הערפילית בכיוון דרום מעל הכוכב Kaus Borealis שבקבוצת קשת, מעל האסטריזם שנקרא הקומקום.

דרך טלסקופ חובבים הערפילית תיראה ככתם אפרפר על רקע השמיים וחדי הראיה יבחינו בצורה המזכירה נשר כאשר כנפיו פרוסות לרווחה.

הערפילית היא חלק מענן עצום של מימן והיא מהווה את אזור יצירת הכוכבים שבו. בנוסף למימן היא מכילה לא מעט חמצן ואף גופרית. ברקע הערפילית ניתן לראות צביר כוכבים, צביר זה מכיל כ 8100 כוכבים.

המאפיין המוכר ביותר בערפילית הוא עמודי הבריאה, סדרה של ענני גז ואבק כהים שבתוכם נוצרים כוכבים בצורה אקטיבית כרגע. עמודים אלה התפרסמו כאשר צולמו בצורה חסרת תקדים על ידי טלסקופ החלל האבל. תמונה זו כנראה הכי מזוהה עם טלסקופ החלל.

והבטחתי גם תמונות. את הערפילית הזו עדיין לא צילמתי כראוי אבל אשתף שתי תמונות נסיון. אחת ישנה מהימים הראשונים בהם השתעשעתי בתצפית אלקטרונית. השניה חדשה מעט יותר – מהשנה שעברה – והיא כבר צולמה במצפה והפעם נסיון רציני לצפות בערפיליות מהבית (בעזרת המצלמה).

ניתן להבחין בקלות רבה ברעש, בחוסר הפרטים ובחוסר פוקוס אבל את עמודי הבריאה ניתן לזהות בקלות – Great Success

התמונה הבאה מהווה שיפור ניכר בפוקוס, ברמת הרעש וברמת העקיבה של הציוד. גם הפירוט רב יותר וזה בזכות זמן חשיפה ארוך יותר וציוד שונה לחלוטין.

התמונה צולמה דרך פילטר מימן צר, בחשיפות של חמש דקות וזמן חשיפה מצטבר של כ 45 דקות. בהזדמנות אנסה לצלם אותה בצורה רצינית יותר דרך שלושת הפילטרים מימן חמצן וגופרית לטובת קבלת תמונה צבעונית.

בשבוע הבא – הלגונה, M8, אובייקט קייצי מרהיב לצפייה דרך כל טלסקופ.

סיכום שבועי של פעילות השמש

בסדרה הזו, נסקור את מחזור פעילות השמש הנוכחי – מספר 25 ונדבר על מאפייני השמש הנראים, דרכי הצילום והציוד המיועד לכך ולמה כל כך חשוב להבין כיצד השמש פועלת ומה סכנותיה.

שמי אילן שפירא ואני אסטרונום חובב ועוקב אדוק אחר הכוכב המעניין שלנו. את השמש אני מתעד מהמצפה הפרטי שבניתי בחצר ביתי ובו טלסקופים שונים כאשר. אחד הטלסקופים לפחות מוקדש כמעט תמיד לשמש.

חשוב לציין שצפייה בשמש דרך טלסקופ\משקפת או כל אמצעי אופטי אחר ללא מסננים יעודיים היא מסוכנת ביותר ויכולה בקלות לגרום לנזק בלתי הפיך ואף לעיוורון.

לפני שנצלול לפעילות השבועית, סקירה קצרה על מחזור השמש.

השמש שלנו פועלת במחזורים של 11 שנים. במהלך המחזור, השמש עוברת ממצב מינימום פעילות שבו כמות הפעילות המגנטית נמוך וקשה למצוא כתמי שמש או התפרצויות למצב של פעילות מוגברת.

בשיא המחזור, קוטביות השמש מתהפכת – הקוטב שהיה חיובי הופך לשלילי וההיפך. אם מסתכלים על מחזור השמש בצורה רחבה יותר ניתן לאמר שהמחזור נמשך כ 22 שבהן הקוטביות חוזרת למצבה קדם המחזור.

כיום, אנו נמצאים במחזור הפעילות מספר 25 כאשר שיאו צפוי בקיץ 2025. בינתיים מחזור זה מספק פעילות רבה שגם עוברת את תחזיות הפעילות בצורה עקבית. למרות זאת, מדובר במחזור יחסית רגוע לעומת מחזורים קודמים.

בגרף ניתן לראות את המחזור הנוכחי – מצד ימין כאשר הקו האדום מציין את התחזית והקווים הסגולים והשחורים מציינים את הפעילות בפועל.

את הפוסט הזה נפתח בשבוע שעבר, בכל זאת פוסט ראשון והפעילות על השמש היא רבה ומגוונת.

נתחיל באזור פעיל שקיבל את השם AR3363 ומכיל כתם שמש עצום בגודלו . כמה עצום? קוטרו נמדד ב 2 – 3 כדורי ארץ!

יומיים לפני שהאזור הזה הסתובב לו אל מעבר לאופק המערבי של השמש, הוא פלט מספר אבוקות שמש – התפרצויות חזקות של אנרגיה וחומר, 7 התפרצויות כאשר שש מהן ברמה C (השלישית בעוצמתה) והתפרצות אחת ברמת M.

בתמונות ניתן לראות את הכתם העצום, מחולק לשלושה חלקים שונים וממנו יוצאים שני פילמנטים. פילמנטים הם התפרצויות של חומר הנישא על גבי שדות מגנטיים חזקים ונראים כמו גדולים כאשר הפילמנט הימני ממש נוצר אל מול עיני

זה היה המצב ב 17 ליולי.

נתקדם מעט ליום שבת, ה 22 ליולי. AR3363 עבר אל מעבר לאופק אבל הוא לא האזור הפעיל היחיד שעל השמש. ביום הזה נספרו לא פחות מאשר 103 כתמי שמש. בתמונה הפעם, צפון מערב השמש. פנורמה מ 12 חלקים שמראה שלל אזורים פעילים, AR3373, AR3376 ו AR3372.

AR3372 הפעם הוא שיאן אבוקות השמש, שלוש אבוקות חזקות כאשר הראשונה שבהן הייתה ברמה M3.1 והוא נמצא בחלק הימני העליון.

גם AR3373 לא שקט על שמריו ופלט שתי אבוקות משלו. אותו ניתן לראות בחלק התחתון והוא והוא מכיל 20 כתמי שמש, שיבעה מהם קל לזהות וישנם כתמים נוספים, קטנים מכדי לזהות בקלות.

התיעוד הראשון והאחרון (לפחות לכרגע) לשבוע הגיע ביום שני, ה 22 ליולי. תנאי ראות מנעו תיעוד רציני אבל תמונה אחת יצאה. לפני התמונה, הנה מצב השמש לפי האתר https://www.spaceweatherlive.com/

כמות כתמי השמש גדלה ל 141, מספר שנחזה לשיא המחזור והשמש הפיקה 8 אבוקות שמש.

התיעוד היחידי שלי מאותו היום לא היו של כתמי שמש גדולים אלא של שני פילמנטים עצומים בדרום מערב השמש:

אחרי כל התמונות, והמונחים, בשבוע הבא נעשה קצת סדר ואסביר מעט יותר על המאפיינים הנראים בשמש, השכבות השונות ועל הציוד והצילום עצמם. מחכה לנו סדרה ארוכה ומעניינת.