סיכום השבוע האחרון של השנה העברית
אילן שפירא
השנה העברית הסתיימה לה והפעם פוסט סיכום חגיגי שמסכם את השבועיים האחרונים של השנה וסוף סוף גם גיחה לנגב למקום חשוך לטובת תצפית וצילום.
גלקסיית אנדרומדה היא האובייקט הרחוק ביותר שניתן לראות בעין בלתי מזויינת ממקום חשוך מספיק. המרחק – 2.5 מיליון שנות אור. אובייקט שגם בצילום וגם בצפייה מספק מראות נהדרים של הגלקסיה הגדולה והקרובה ביותר לשביל החלב. אנדרומדה ושביל החלב הן שתי הגלקסיות הגדולות ביותר בקבוצה המקומית. הן עצומות ומתמחות בקניבליזציה של גלקסיות קטנות שנמצאות בסביבה. מעבר לכך, אנדרומדה שועטת לכיוון שביל החלב במהירות של 300 קילומטרים בשניה עד למיזוג שצפוי בעוד כ 4 מיליארד שנים.
קרבתה של אנדרומדה אלינו מאפשרת צפייה וצילום לפרטי פרטים ומטיבי הלכת אף מצליחים לזהות צבירים כדוריים באנדרומדה.
אבל צילום של גלקסיות מחייב מיקום חשוך. בניגוד לערפיליות הפולטות אור באורכי גל מסויימים שניתן לצלם דרך פילטרים מאוד צרים, גלקסיות פולטות בעיקר אור נראה ועל כן שימוש בפילטרים כאלה לא ממש מספק תוצאה טובה.
לפני הירידה לנגב, השתעשעתי בצילום של אנדרומדה באור נראה דרך פילטרים RGB (Red, Green & Blue).
התמונה רועשת, חיוורת וטובעת בבהירות השמיים שנגרמים מזיהום האור אבל הגלקסיה שם ולא רק היא.
השיטה לצילום גלקסיה בצבע גם דרך מצלמה מונוכרומטית היא פשוטה – לצלם דרך פילטרים שמעבירים את צבעי הבסיס RGB ולחבר אותם בעריכה לתמונה צבעונית. כמו שרואים יש צבע בתמונה, קצת חיוור אבל קיים. על מנת להבליט את הפרטים אף יותר, מצלמים דרך פילטר שנקרא Luminance שמעביר את כל ספקטרום האור הנראה. כך מקבלים תמונה שמכילה את המידע מכל הערוצים ואותה משלבים בתמונת הצבע כדי להוסיף את האור והמידע של כל הספקטרום.
כאן ניתן לראות זמן חשיפה מצטבר של חצי שעה מהמדבר. סה”כ 30 פריימים של דקה דרך פילטר luminance שלקחתי בזמן שהמתנתי שהגלקסיה תעלה לגובה שבו כבר יהיה ניתן לצלם כראוי.
ניתן מייד לראות את ההבדלים – השמיים חשוכים יותר, הכוכבים רבים יותר והגלקסיה מפורטת הרבה יותר. התמונה אמנם מעט מסובבת לעומת הקודמת אבל את זה כבר סידרתי לפני שהתחלתי לצלם כמו שצריך.
רק כדי להבין את תרומת פריים הלומיננס, שילבתי אותו עם תמונת “הצבע” שצילמתי מהבית וזו התוצאה:
השינוי בהחלט משמעותי ביותר. זו לא התמונה הסופית, בשום צורה לא. רועשת וחסרת צבע בדיוק בגלל תנאי הצילום של הפריימים מהבית. לשמחתי במדבר צילמתי גם את הערוצים האחרים חוץ מאשר הערוץ הכחול שיחכה לפעם הבאה במדבר. כאשר אסיים נקבל תמונה מאוד מפורטת ונקיה של האובייקט הנהדר הזה. הפרוייקט לא נגמר כאן. אנדרומדה מלאה בערפיליות – כיסי מימן שבהם נוצרים כוכבים חדשים. על מנת לצלם אותם אשתמש בפילטר צר שמעביר רק את אורך הגל שנפלט מאטומי מימן. זה צילום שניתן לבצע גם מהבית ויהיה מוכן לקראת הירידה הבאה לדרום.
מעבר לצילומים, המדבר סיפק לנו שמיים צלולים בצורה לא אופיינית לתקופת סוף הקיץ וצריך להגיד תודה לסופה שעברה בארץ יום לפני ושטפה את רוב האובך מהשמיים. זו הייתה תצפית מאוד מצומצמת והיינו חמישה אנשים סה”כ.
חודש ספטמבר הוא חודש שאני מאוד אוהב. בתחילת הלילה ניתן לראות את שביל החלב מפאר את השמיים מדרום לצפון ובו ניתן לצפות במגוון עצום של ערפיליות וצבירים. החל מהלגונה, הנשר, M4 ואזור הברבור העשיר שכולל את ערפילית צפון אמריקה, השקנאי והצעיף.
בתחילת הערב עוד הספקתי לגנוב שתי תמונות של אזורים שאני מאוד אוהב בשמיים – אחד זה ענן הכוכבים בקבוצת קשת, אזור שכבר פרסמתי אבל הפעם, ממקום חשוך ניתן היה לראות ולצלם הרבה יותר בזמן קצר יותר.
כמות הכוכבים, הצבירים והערפיליות פשוט משאירה אותי פעור פה בכל פעם מחדש.
התמונה האחרונה שגנבתי היא של אזור מאוד עשיר של גלקסיות בקבוצת הכוכבים פגסוס שבמרכזו הגלקסיה NGC7331. גלקסיה זו נחשבת לתאומה של שביל החלב מבחינת המבנה, הגודל וההרכב. מסביב לגלקסיה ניתן לזהות לא מעט גלקסיות קטנות (חיוורות ורחוקות) יותר שאת רובן ניתן לראות דרך טלסקופ. בנוסף, שימו לב שמצד ימין למעלה, חצי דרך לכיוון הפינה ישנו צביר גלקסיות חמוד. זהו צביר מאוד מפורסם שנקרא Stephan’s Quintet. חמש גלקסיות שארבע מתוכן מקיימות אינטראקציה כבידתית והגדולה מהחמש רק נמצאת באותו כיוון אך קרובה הרבה יותר ולא חלק מהצביר עצמו. מעבר לצביר זה אתם מוזמנים לספור כמה גלקסיות אתם מזהים בתמונה.
קצת תמונות מהתצפית עצמה
כאשר הלילה התקדם, אנדרומדה עלתה גבוה בשמיים ובה צפינו בגרעין הבוהק, בשבילי אבק ובשתי גלקסיות הלוויין – M32 הקטנה יותר ו M110 הגדולה מעט יותר.
בשעות הקטנות של הלילה שמי החורף החלו להחליף את שמי הקיץ והסנונית הראשונה הוא צביר הפליאדות – צביר המכיל כ 4000 כוכבים כאשר בעלי ראייה טובה יכולים לראות שישה או אפילו שבעה מהם בעין בלתי מזויינת.
בסוף עלתה ובאה הערפילית המרהיבה M42, הערפילית הגדולה באוריון. זו ערפילית שמשמשת כבית יולדות לכוכבים חדשים והיא הבהירה והמרשימה ביותר בחצי הכדור הדרומי. על מנת לאמוד את איכות השמיים אני תמיד מביט למרכז הערפילית שם נמצא צביר הטרפזיום, ארבעה כוכבים המסודרים בצורת טרפז. אם ניתן לראות את כוכבי הטרפזיום בצורה טובה זה סימן לשמיים נהדרים לצפייה. לא רק שהטרפזיום נראה נהדר, היה ניתן לראות בו מעבר לארבעת הכוכבים הבהירים והידועים כוכבים נוספים.
הטבע שלנו מלא בפלאים ומעבר לגלקסיות ערפיליות וכוכבים חיכתה לי הפתעה קטנה בדרך דרומה. עצרתי על שפת מכתש רמון כהרגלי ושם, ממש על הקצה טיילה לה משפחת יעלים. התיישבתי על קצה המצוק וחיכיתי בסבלנות. תוגמלתי ביעל סקרן שהתקרב כמעט למרחק נגיעה ואפילו חייך למצלמה
Shapira Home Observatory
